השימוש בקנאביס כדרך לשיפור איכות החיים של חולי סרטן הוא נושא מעורר מחלוקת. בשנת 2007, אישר משרד הבריאות הישראלי את השימוש בקנאביס כאופציה לטיפול בחולי סרטן סופניים המקבלים טיפול פליאטיבי. אישור זה הוביל למחקר מבטיח לבחינת הסיכונים והיעילות של הטיפול בהשתתפות 2970 חולים. התוצאות היו חיוביות ביותר. 96% מן המשתתפים דיווחו על שיפור במהלך תקופת מעקב של 6 חודשים, 3.5% דיווחו על חוסר שינוי ורק 0.3% דיווחו על הידרדרות ממשית. יתרה מכך, לפני תחילת הטיפול בקנאביס, רק 18.5% מהמטופלים במחקר דירגו את איכות חייהם כ"טובה". 6 חודשים לאחר מכן, 70% דירגו אותה כ"טובה". בנוסף, למעלה משליש מהמטופלים הפסיקו להשתמש במשככי כאבים מבוססי אופיואידים.
למרות שמחקרים הסתכלותיים כאלה מראים שלקנאביס יש פוטנציאל לשפר את איכות החיים ולהקל על הסימפטומים הקשורים לסרטן, בפועל, רופאים מתלוננים לעיתים קרובות כי חסר להם מידע מספיק כדי לרשום קנאביס כטיפול למטופלים שלהם. על פי סקר משנת 2018, 80% מ-237 האונקולוגים בארה"ב שהשתתפו במשאל דיברו על קנאביס עם המטופלים שלהם, אך רק כ-30% האמינו שיש להם מספיק מידע בנושא.
סקר שנערך ב-2018 מצא כי 67% מהאונקולוגים חשבו שקנאביס הוא כלי עזר יעיל לטיפול בכאב ו-65% סברו שקנאביס "אפקטיבי באופן דומה או יעיל יותר" במניעת ירידה מהירה במשקל לעומת הטיפול הסטנדרטי בחולי סרטן מתקדמים. עם זאת, ולמרות זאת, רק כ-45% אכן נתנו מרשם לקנאביס רפואי למטופלים שלהם.
פערים אלו מצביעים על כך שגם במדינות שבהן קנאביס זמין באופן חוקי בטיפול פליאטיבי, רופאים רבים עדיין מעדיפים לרשום טיפולים סטנדרטיים יותר. לדברי רופא המשפחה הקנדי ד"ר קלוד סיר, מחבר "קנאביס בטיפול פליאטיבי: אתגרים עכשוויים והמלצות מעשיות" הקנאביס עובד מצוין בתחום זה. הוא קובע שאם אנו רוצים לשלב קנאביס ברפואה, טיפול פליאטיבי עשוי להיות דרך טובה מאוד להתחיל בכך. במקרים אלו יש לרופא יותר זמן לכל מטופל, ולמטופל יש יותר זמן להתמודד עם הטיפול. הוא ממשיך ומתאר כי במקרים בהם הקנאביס יעיל במידה בינונית בטיפול בתסמינים כגון: כאבים, בחילות, נדודי שינה וחרדה, הוא יכול להוות תוספת מצוינת לטיפולים אחרים. ד"ר סיר גם מבקר עמיתים הנוטים להסתמך רק על ראיות קליניות תוך התעלמות מהחוויות החיוביות של המטופלים שלהם. כפי שהוא מציין, טיפול פליאטיבי הוא מקרה מיוחד, שבו על הרופאים להקשיב יותר למטופלים שלהם, ואם הם אומרים שהם נהנים להשתמש בקנאביס, חווים יתרונות, ישנים טוב יותר, אוכלים טוב יותר וכו', אז יש בכך רק דברים חיוביים, וסיבה טובה לרשום אותו כטיפול. הוא גם מציין שכבר יש מספיק מידע כדי להצליח לשכנע רופאים שקנאביס הוא אופציה בטוחה, יעילה וצפויה לשימוש בטיפול פליאטיבי.
מחקרים שבוצעו על ידי אנשים כמו ד"ר סיר מעודדים רופאים לקבל את האופי הפסיכוטרופי החיובי של הקנאביס, ואת הפוטנציאל שלו לעזור ולעבד את החרדה הקיומית המטרידה לעיתים קרובות מטופלים סופניים. בבחינת מחקרים עם תרופות פסיכדליות, ניתן לראות שניתן להשיג תוצאות משמעותיות בהקלה על תסמינים חמורים כמו דיכאון וחרדה בחולי סרטן. למרות שקנאביס אינו פסיכדלי ממש, מטופלים מדווחים לרוב על קווי דמיון. ההשפעות הפסיכוליטיות נראות אפילו במינונים נמוכים יותר. ל-THC יש את היכולת להפחית את הפעילות ברשת הליבה, החלק במוח האחראי על עיבוד קוגניטיבי, והמקום בו "נמצא" האגו, או ההערכה העצמית, וזו הסיבה שהוא יכול להביא לתחושת שלווה אצל חולים סופניים. במהלך חמישים השנים האחרונות פעלו מספר קבוצות אקטיביסטים למען הזכות לקבל טיפול בקנאביס כדי לשמור על בריאותם ולטפל בסימפטומים שלהם.
יש להרחיב זכות זו גם לסובלים ממחלות מסכנות חיים המעוניינים לחיות חיים איכותיים יותר, וכאשר הדבר אינו אפשרי עוד, לעזוב בכבוד בתנאים שיבחרו. קנאביס משמש גם כדי להקל על מחלות רבות אחרות, כגון אנורקסיה, בחילות, הקאות ודיכאון. באנורקסיה וקכקסיה על רקע סרטן, 65% מהאונקולוגים ראו בקנאביס טיפול יעיל יותר ורק 8% סברו שהוא פחות יעיל מהטיפולים הקיימים כיום (27.6% לא הצליחו להחליט).
בשנת 2018 פרסם כתב העת European Journal of Internal Medicine מחקר אשר כלל קרוב ל-3,000 חולי סרטן ישראלים, בגיל ממוצע של 60, ואשר בו קנאביס הקל על הפרעות שינה ב-70% מהמטופלים, הפחית עייפות ובחילות/הקאות ביותר מ-50%, והפחית חרדה ב-75%. בנוסף, רוב המשתתפים הפחיתו את מינון האופיואידים בשליש.
מתוך 2,960 חולים, 1,742 שרדו את החודש השישי מתחילת המחקר, ולפי ד"ר ויקטור נובאק מהמרכז הרפואי של אוניברסיטת סורוקה בבאר שבע, הטיפול בקנאביס היה "מוצלח" בלפחות 60% מהחולים (לישראל יש עשרות שנות ניסיון בשימוש בקנאביס רפואי).
קנאביס יכול להעצים את ההשפעות של אופיאטים, וכך להפחית את הצורך באופיאטים. במדינות בארה"ב שבהן הקנאביס חוקי באופן חלקי או מלא, השימוש באופיאטים נמצא בירידה. למרות שהקשר אינו בהכרח סיבתי, כאשר גורמים רבים אחרים עשויים לשחק בו תפקיד, בכל זאת מדובר בקשר משמעותי, ולאור משבר האופיואידים הנוכחי אשר עדיין מהווה סיכון עצום לבריאות הציבור, בהחלט שווה לחקור את הקשר הזה יותר לעומק.
