זני קנאביס אנדמיים (Landrace) או צמחי תרבות מסורתיים הם משהו שרוב צרכני הקנאביס לא מכירים בשם הזה. עם זאת, אותם צרכנים בוודאי יכירו את הזנים הללו בשמם הנפוץ. אלה כוללים כמה מהזנים המפורסמים ביותר שנמכרים לצרכנים ומשמשים את המגדלים ליצירת זנים חדשים ומלהיבים של קנאביס. מאמר זה ידון בשאלה מהו זן אנדמי ויציג כמה דוגמאות מפורסמות לזני קנאביס אנדמיים מכל רחבי העולם.
ההנחה היא כי הקנאביס הופיע לראשונה באזור הינדו קוש באסיה לפני כמעט 15,000 שנה. אותו קנאביס ממנו אנו נהנים ברחבי העולם, נגזר מהזנים העתיקים הללו שמצאו את דרכם ועברו ביות באקלים ומערכות אקולוגיות ייחודיות בעולם.
מאסיה הועבר הקנאביס לכל קצוות תבל, מערבה עד להוואי ודרומה עד לקצה אפריקה. זנים אלה משמשים כתיעוד היסטורי ללידתו והתפתחותו של הקנאביס בצורות בהן הוא קיים כיום.
החקלאים הראשונים ליקטו את הזרעים מהצמחים המרשימים ביותר שלהם, והזנים המקוריים התפתחו על פי העדפת בני האדם לקנאביס חזק. כיום קיימים שרידים של זנים עתיקים אלה המשמשים בסיס לרבות מן ההכלאות והווריאציות עטורות הפרסים שאנו צורכים כיום.
זנים אנדמיים, כפי שהסברנו לעיל, עברו ביות באזורים בהם השתרשו צמחי קנאביס קדומים. זנים מבויתים אלה משגשגים כתוצאה מהתאמתם לאזורי המקור שלהם. זרעים של זן אנדמי מסוים ישגשגו במקרה של שכפול המערכת האקולוגית המקומית והמקורית שלהם, והם יסבלו בתנאים אחרים.
לדוגמה, הזנים האנדמיים הינדו קוש ואפגני קוש המגיעים מן המזרח התיכון, ישגשגו באקלים ממוזג, של אזור הררי. אם ננסה לגדל את הזנים הללו בקאריביים הם לא ישגשגו מכיוון שהם אינם מותאמים לחום, לקרני השמש וללחות באזור זה.
לכן, על פי ההבנה שזנים אנדמיים מסתדרים היטב בסביבתם המקורית, ניתן להסיק שהם לא יוכלו להתאים את עצמם לאקלים ומערכות אקולוגיות שונות.
כפי שניתן לדמיין, כמעט בכל אזור בעולם יש זן אנדמי אחד או שניים. הפירוט הבא של אותם אזורים בעולם מספק הסבר לגבי תנאי האקלים להם התאימו עצמם זנים מסוימים וכך השיגו תוצאות יוצאות דופן.
מרכז אסיה – זנים אנדמיים המגיעים מאזור זה נוטים להימצא באזור הרי ההינדו קוש. אזור זה מפורסם בזני האינדיקה הרבים הצומחים בו. מדינות אשר בשטחן נכלל אזור זה כוללות את אפגניסטן, פקיסטן, צפון הודו וטג'יקיסטן. בין הזנים האנדמיים המרכז-אסייתיים הפופולריים ביותר ניתן למצוא את הינדו קוש, אפגני ומזר אי שריף.
דרום מזרח אסיה – האקלים הלח והחם של דרום מזרח אסיה הוא בית גידול נהדר להרבה זני סאטיבה, המשגשגים בתנאים כאלה. אזור זה כולל חלקים ממדינות כמו הודו, נפאל, קמבודיה, תאילנד, לאוס ווייטנאם. בין הזנים האנדמיים המפורסמים יותר באזור זה ניתן למנות את Aceh, Luang Prabang, והזנים האנדמיים של קמבודיה, נפאל ותאילנד. כל אחד מהזנים הללו נחשב לסאטיבה טהורה. זנים אלה קיבלו את השם "מקלות תאילנדים", וזכו לפרסום ברחבי העולם בזכות העוצמה הגבוהה שלהם.
דרום ומרכז אפריקה – היסטוריה עשירה של סחר, מלחמות והתיישבות הולידה זנים ייחודיים של קנאביס עם שורשים עמוקים ביבשת אפריקה. בין הזנים הבולטים יותר הנחשבים לאנדמיים ממוצא אפריקאי ניתן למנות את סוואזי גולד, Rooibaard, קילימנג'רו, מלאווי ו- Durban Poison.
צפון אפריקה והמזרח התיכון – מבבל ומעבר לה, קנאביס היווה מרכיב עיקרי של תרבות האזור במשך אלפי שנים. לצד אזור קוש, אזור MENA הוא המקום היחיד בו קנאביס נחשב כצמח מקומי. אזור זה ידוע בחשיש אשר המקומיים מכינים (כאשר חלק משיטות העיבוד המסורתיות עדיין משמשות כיום). בין הזנים המקומיים הפופולריים יותר של אזור MENA ניתן למצוא את הינדו קוש, אפגני ולשקאר גאר.
מרכז אמריקה – בדומה לדרום מזרח אסיה, במרכז אמריקה יש חום, שמש ולחות בשפע. שלושת האלמנטים האלה נחוצים לזני סאטיבה אנדמיים. כתוצאה מכך, האזור אחראי לכמה מהזנים המובילים בקטגוריה זו. בין הזנים המקומיים הפופולאריים ממרכז אמריקה ניתן למצוא את הם Lamb’s Bread, King’s Bread ואקפולקו גולד.
דרום אמריקה – ממש כמו מרכז אמריקה, גם לדרום אמריקה יש שפע של מערכות אקולוגיות טרופיות המאפשרות לזני סאטיבה לשגשג. באזור יש גם רכסי הרים גבוהים מאד, בהם ניתן למצוא צמחי אינדיקה. השילוב של שני סוגי האקלים באזור אחד הופך אותו לבית נהדר עבור שני סוגים יסודיים של קנאביס. הזנים האנדמיים מאזור זה כוללים שמות פופולריים כמו קולומביאן גולד, סנטה מרתה גולד, Punto Rojo ו- Limon Verde.
