השבוע חלה התקדמות עם תמיכה פה אחד בהצעת חוק לקנאביס רפואי באמצעות ועדת סנאט של צפון קרוליינה.
ההצעה מאפשרת לסובלים מבעיות רפואיות מסוימות לקבל גישה, להחזיק ולצרוך קנאביס רפואי. בנוסף, ההצעה מבקשת להקים רשת של אספקה והפצת קנאביס לאזורים ברחבי המדינה. מקסימום של 40 מרכזי הפצה כאלה, בהשוואה לנוסח המקורי המונה 80, על פי הצעה SB 711, הידועה גם בשם "חוק הטיפול בחמלה של צפון קרוליינה".
טיוטה זו של חוק קנאביס רפואי בצפון קרוליינה מכירה בכך ש"תרכובות קנאביס ו- 14 קנבינואידים הינם יעילים בהקלה על כאבים, בחילות ותסמינים אחרים הקשורים למספר מצבים רפואיים".
אירוע זה מסמל את הפעם הראשונה בהיסטוריה של צפון קרוליינה שבה קנאביס רפואי מקודם באופן משמעותי, בכל צורה שהיא, עד להצבעה על ידי גוף מחוקק. ההצבעה נערכה על ידי קריאה בקול ותצטרך לעבור שני דיוני ועדה נוספים כדי להגיע להצבעה במליאת הסנאט. התאריך המוקדם ביותר שבו הצעת החוק תוכל לקבוע אבן דרך כלשהי היא אמצע יולי. אם היא תצליח להתקדם משם, היא תועבר להצבעה בבית המחוקקים.
במסגרת החקיקה המוצעת, החזקת קנאביס, שהיא כיום נטולת הפללה, תגרור קנס מופחת של 100 דולר.
בין התומכים בהצעת החוק ניתן למנות את הסנטור ביל רבון. רבון עצמו נרפא מסרטן, ומשתמש בניסיונו האישי בתקווה לשכנע את עמיתיו לגבי יתרונות הקנאביס הרפואי, למרות הספקנות שהם מביעים. רבון פנה לוועדה ואמר "אני מעורב רגשית בשל ניסיוני האישי, ולעיתים קשה לי לדבר על הנושא. אבל אני אגיד שוב שהגיע הזמן לדון בזה, ואנחנו צריכים לגייס חמלה ולדאוג לאחינו בכל דרך שאנחנו יכולים".
תומך נוסף של הצעה SB711, הסנטור פול לואו, העיד עוד על הצורך בטיפולים אלטרנטיביים כאלה, באומרו: "יש אנשים שזקוקים לסוגים מסוימים של עזרה כדי להחלים, ואני רוצה לוודא שאנו עושים את כל הדרוש כדי שכל אזרחינו יוכלו ליהנות מאיכות חיים טובה יותר".
הסנאטור מייקל לי, גם הוא תומך בהצעת החוק, הודה והסכים עם מתנגדי הצעת החוק בנוגע להסתייגויות ולסכנות הקנאביס, במיוחד לילדים ובני נוער. בפנייתו לוועדה הציע: "קנאביס למטרות פנאי הוא לא משהו שאנחנו רוצים במדינתנו. יש לי ארבעה ילדים בגילאים 14 עד 21. זה משהו שהורים ברחבי המדינה נאבקים בו מדי יום ביומו. אבל זה לא צריך למנוע מאיתנו לעשות את הדבר הנכון עבור אותם אנשים הסובלים מבעיות רפואיות כפי המתואר בחוק".
כמה מחברי הוועדה התבטאו כנגד האילוצים החמורים של הצעת החוק לגבי חולים, מטפלים וספקים. ביניהם, הסנטורית נטשה מרקוס אשר הדגישה כי הצעת החוק "מגבילה מאוד" בהשוואה ל- 36 המדינות האחרות אשר העבירו חקיקה המאפשרת שימוש בקנאביס רפואי. "אנחנו לא רוצים להמשיך ולהפוך מטפלים, חולים ויוצאי צבא לעבריינים כאשר הם יכולים להיעזר בקנאביס רפואי, ולכן אני תומכת בהצעת החוק הזו".
קבוצות דתיות התבטאו גם הן כנגד הצעת החוק וציינו כי אפילו הסתדרות הרפואה האמריקאית (American Medical Association) מתנגדת לשימוש רפואי בקנאביס. הכומר מארק קריץ', מנכ"ל ליגת הפעולה הנוצרית של צפון קרוליינה, טען כי "עישון קנאביס אינו תרופה".
סנאטורים אחרים הציעו אנקדוטות על השקפותיהם על קנאביס רפואי, שהשתנו בעקבות סבל של יקיריהם. הסנאטורית קתי הרינגטון הודתה כי "אם הייתם שואלים אותי לפני חצי שנה אם אני תומכת בהצעת החוק הזו, כנראה שהייתי אומרת שלא, אבל לחיים תוכניות משלהם. בעלי אובחן כחולה במיאלומה נפוצה והוא ניסה כמה סוגי טיפולים בסרטן, ואני מאמינה שתרופות מסוג זה היו עוזרות לנו לאורך הדרך".
תומכים נוספים בלגליזציה של קנאביס פנו גם הם לוועדה, והציעו סיפורים משלהם על בעיות רפואיות קשות וכיצד קנאביס רפואי עזר להם. כריס סאטל דיבר בגילוי לב, וטען כי האופן בו מנוסחת הצעת החוק מדיר אותו ואת המאבק שלו עם גידול במוח מזכאות לשימוש בקנאביס רפואי. סאטל היה בוטה יותר מאשר מתנגדים אחרים להצעת החוק, ומסיבות אחרות, כאשר אמר: "אתם קוראים לזה חוק הטיפול בחמלה. אני קורא לזה עלבון. מספר נקודות החלוקה שאתם מציעים מגוחך למדינה שיש בה 100 מחוזות. התקנות הנוספות שאתם מציבים אינן הוגנות כלפי אלו שנפגעו הכי קשה מן המלחמה בסמים".
