מיקרו מינון של LSD משמעותו נטילת מנות זעירות של החומר. יש הטוענים כי יש לכך יתרונות בריאותיים רבים, כמו למשל שיפור במצב הרוח והפחתת כאב, אך הוכחות מדעיות לטענות כאלה הן נדירות.
מיקרודוזינג, או מיקרו-מינון, הוא נטילת מנות זעירות של חומרים פסיכדליים, כלומר 5-10% מהמינון הגורם לטריפ. בדרך כלל, מדובר גם על נטילה במרווחי זמן קבועים. למרות שהשימוש כנראה טומן בחובו יתרונות נפשיים, קיימים מעט מאד מחקרים הבוחנים את ההשפעות של LSD במיקרו מינון.
מיקרודוזינג (microdosing) מתייחס לתהליך שכיח בתעשיית התרופות, אך המונח משמש גם לתיאור נטילת מינונים נמוכים במיוחד של חומרים פסיכדליים. בפרמקולוגיה, מיקרו מינון הוא פרקטיקה המסייעת בפיתוח תרופות ובחירת תרופות, שבה הנסיין נוטל מנה קטנה מאוד של התרופה המוצעת. לאחר מכן החוקרים יכולים להעריך את הפרמקוקינטיקה שלו, או את האינטראקציה עם הגוף.
בהקשר תרופתי, מיקרו מינון מהווה בדרך כלל נטילת כ- 1% מהמינון התרופתי הרגיל של התרופה. בהקשר של חומרים פסיכדליים, כגון LSD, מיקרו מינון הוא נטילה של 5-10% מהמינון שמעורר השפעות פסיכואקטיביות.
חומרים פסיכדליים הם סמים הגורמים להשפעות פסיכולוגיות, התנהגותיות ופיזיולוגיות מורכבות על ידי הפעלת קולטני הסרוטונין הנקראים 5-HT. סרוטונין הוא הורמון הגורם לתחושות של אושר ורווחה ועוזר בייצוב מצב הרוח. דוגמאות לחומרים פסיכדליים כוללים LSD, פטריות קסם, אייוואסקה ו- DMT.
הפרקטיקה של מיקרודוזינג של חומרים פסיכדליים התחילה לפחות בתחילת המאה ה-16, כאשר נזיר ספרדי תיעד כי האצטקים לקחו מינונים נמוכים של פסילוסיבין, המרכיב הפסיכדלי במה שנקרא פטריות קסם, כדי להקל על חום ושיגרון. חקר התרופות הפסיכדליות זכה לפופולריות בעקבות גילוי ה- LSD בשנת 1943. לפי מספר עדויות, ה- LSD עזר לחוקרים להגיע לפריצות דרך מדעיות חשובות, כולל גילוי מבנה הסליל הכפול של ה- DNA. מייסד חברת Apple המנוח, סטיב ג'ובס, מייחס לחומר תפקיד מרכזי בחייו ובהישגיו.
עם זאת, למרות הראיות המצטברות המצביעות על כך שנטילת חומרים פסיכדליים עשויה לשפר אלמנטים של יצירתיות וקוגניציה, המחקר בתחום לא התקדם עקב מגבלות ממשלתיות שהוטלו בגלל חששות בנוגע לשימוש בסמים. עד כה, יש מעט ראיות מדעיות אם בכלל התומכות או מפריכות את היתרונות הבריאותיים הקשורים במיקרו מינון של חומרים פסיכדליים.
מיקרו מינון של LSD כולל נטילת מינונים קטנים של LSD שאינם חזקים מספיק כדי לגרום להשפעות פסיכדליות, לגרום לשיכרון חושים או להשפיע באופן משמעותי על התודעה. בדרך כלל, אדם נוטל את המנות הקטנות הללו באופן שגרתי, בכל מספר מוגדר של שעות או ימים למשך תקופה מסוימת. לא הוגדרה כמות מסוימת של LSD שצריך לקחת כשגרת מיקרודוזינג. עם זאת, המינון הוא לעתים קרובות סביב עשירית עד אחד חלקי עשרים של מינון לצרכי פנאי.
במחקר משנת 2019, אשר כלל סקר מקוון על חוויותיהם של אנשים אשר נטלו מיקרו מינון, המינון הנפוץ ביותר היה 10 מיקרוגרם (מק"ג).
על פי סקירה משנת 2019, רוב האנשים הנוטלים מיקרודוזינג של פסיכדליים, כגון LSD, נוטים לפעול לפי אחד משלושה פרוטוקולים של מיקרו מינון:
לפי סקר, רוב האנשים שנטלו מיקרודוזינג של פסיכדליים עשו זאת בתקופות שנמשכו בין שבוע לשנתיים. מממצאי הסקר גם עולה כי כמחצית מהמשתתפים יצרו פרוטוקול מיקרודוזינג משלהם.
חשוב לציין שחוקרים עדיין לא קבעו אם למיקרו מינון של LSD יש יתרונות בריאותיים אמיתיים. באחד מהמחקרים המודרניים המעטים שחקרו מיקרודוזינג של LSD, חוקרים גילו שאין לו השפעה על המיקוד המנטלי.
רוב המחקרים סביב השימוש במיקרו-מינון של חומרים פסיכדליים נחשבים גם לא אמינים. הסיבה לכך היא שהם מסתמכים בדרך כלל על נתונים מדיווח עצמי של נשאלים אשר מספקים את החומר עבור עצמם, בעיקר באמצעות סקרים מקוונים. חלק מהמחקרים העדכניים ביותר בבני אדם גם מצביעים על כך שההשפעה של מיקרו מינון של חומרים פסיכדליים עשויה להיות למעשה אפקט פלצבו.
עם זאת, עדויות אנקדוטיות ומספר מחקרים ראשוניים מצביעים על כך שלנטילת מיקרודוזינג של LSD עשויים להיות יתרונות רבים. אלה כוללים:
למרות שהמחקר המודרני מוגבל מאוד, בין שנות ה-50 ל-1970, חוקרים חקרו גם את השימוש ב-LSD לטיפול בהפרעות פסיכולוגיות שונות כגון דכאון, חרדה, התמכרות ומצבים פסיכוסומטיים נטולי הסבר רפואי.
אין כלל קבוע לפיו אפשר להחליט מהו שימוש לרעה. ההגדרה המקובלת לשימוש לרעה היא שימוש בתרופות מרשם, סמים לא חוקיים, או תרופות ללא מרשם או אלכוהול בכמויות מופרזות או למטרות אחרות ממה שנועדו במקור.
מהדורה 5 של המדריך האבחוני והסטטיסטי להפרעות נפשיות (DSM-5) קובעת כי שימוש לרעה (abuse) בחומרים מעוררי הזיה הוא "דפוס בעייתי של שימוש בחומרים מעוררי הזיות המוביל לפגיעה משמעותית קלינית או למצוקה כפי שמתבטאת בשניים מהמצבים הבאים, המתרחשים בתוך תקופה של 12 חודשים." לפי הגדרה זו, מיקרו מינון אינו מהווה שימוש לרעה בחומרים.
לכן, מיקרו מינון של חומרים פסיכדליים לא יכול מבחינה טכנית להיות שימוש לרעה בחומרים מכיוון שהוא אינו כרוך בנטילת סמים בכמות מופרזת או למטרה לא ראויה. עם זאת, הרשויות עדיין מסווגות פסיכדליים כסמים בלתי חוקיים ברחבי העולם, למרות הוכחות הולכות ומצטברות ליתרונות הפוטנציאליים שלהן בטיפול במצבים רבים.
לא ברור אם במיקרו מינון של LSD יש סיכונים ספציפיים או אם הוא מגביר את הסיכון להתמכרות. עם זאת, במחקרים על מכרסמים מצאו כי נטילת מינון נמוך של LSD כל יומיים במשך מספר חודשים גרמה לתופעות לוואי. תופעות הלוואי הללו נמשכו שבועות לאחר סיום הנטילה וכללו:
באופן כללי, מומחי בריאות אינם מחשיבים אל-אס-די במינונים קטנים מאוד כממכר. בנוסף, לא ידועים מקרים של שימוש כפייתי ב- LSD.
במחקר משנת 2019, כחמישית מהמשתתפים שמילאו סקר מקוון דיווחו על תופעות לוואי שליליות, בעיקר פסיכולוגיות, תחת השפעת LSD.
במחקרים אחרים, שבחלקם השתמשו במכרסמים, מצאו שבמקרים מסוימים, מיקרו מינון של LSD גרם ל:
מעט מאוד מחקרים תומכים ביתרונות או בתופעות הלוואי של מיקרודוזינג של חומרים פסיכדליים כגון LSD ופטריות קסם. עם זאת, במספר סקרים, אנשים שנטלו מיקרודוזינג של פטריות קסם דיווחו על ההשפעות הבאות:
אמנם אנו בחברה המערבית הפכנו מודעים לפוטנציאל הייחודי של LSD רק בעת האחרונה, אך אנשים ברחבי העולם השתמשו בפטריות קסם במשך אלפי שנים למטרות טקסיות ורפואיות.
מומחים גילו את ה-LSD ב-1943, והוא שייך לקבוצת הסמים הפסיכדלית לצד פטריות קסם.
מיקרו מינון של LSD כרוך בנטילת מינונים קטנים מאוד של החומר באופן שגרתי, בדרך כלל לפרק זמן ממושך. התומכים במיקרו מינון של LSD יחד עם ראיות אנקדוטיות מצביעים היתרונות הבריאותיים של השיטה, כגון שיפור במצב הרוח ובקוגניציה וטיפול בהפרעות נפשיות והתמכרות. עם זאת, טענות אלו מחייבות מחקר נוסף לפני שניתן יהיה לקבוע משהו מכך בוודאות.
עד כה, המחקר סביב מיקרודוזינג הסתמך במידה רבה על דיווח עצמי ומינון עצמי בלתי מבוקר, כך שעל המדענים להמשיך ולחקור את ההשפעות של LSD במחקרים גדולים יותר ומבוקרים יותר לפני שיוכלו להגיע למסקנות נחרצות לגבי הסיכונים והיתרונות הפוטנציאליים של מיקרו מינון.
