הפופולריות של תרכיזי קנאביס הולכת וגוברת, והופכת לאחד התחומים המתפתחים ביותר בתעשיית הקנאביס. בעוד שצריכת קנאביס כתפרחת נותרה הדרך הנפוצה ביותר להשתמש בצמח, השימוש בו בצורת תרכיז הולך וצובר תאוצה. המכירות של תרכיזים צפויות להגיע לרמה או לעלות על המכירות של צמחים עד שנת 2023.
תרכיזים הם פשוט צורה דחוסה יותר של קנאביס שבה החומרים הפעילים מופיעים בצורה מרוכזת יותר ממה שהם מופיעים בצמח הקנאביס באופן רגיל. קיף (Kief) הוא הסוג הפשוט ביותר של תרכיז קנאביס.
דוגמאות נוספות לתרכיזים כוללות חשיש, BHO ומיצוי פחמן דו חמצני. מבחינה טכנית, גם תמיסות ומוצרי קנאביס למאכל הם תרכיזים, אך במאמר זה נתמקד בסוגי התרכיזים שניתן לעשן או לאדות.
האם ניתן לייצר אותם בבית? כיצד צורכים אותם בצורה הטובה ביותר? לפני שנעמיק בשאלות אלה, הנה כמה דברים שכדאי לדעת על תרכיזי קנאביס.
למרות המוניטין שלהם בתור "המצאה" מודרנית או מושג חדשני, לתרכיזים יש למעשה היסטוריה רחוקה.
מקורם בעולם העתיק, בצורה של חשיש או האש. צורה זו נמצאה במקור בסין, והיתה בשימוש גם בהודו ובמזרח התיכון. החשיש אפילו הופיע בכתבים מפורסמים כמו "סיפורי אלף לילה ולילה". החשיש הגיע לאירופה רק במאה ה-18, שבה סופרים כמו Gmelin כתבו על ההשפעות המרפאות שלו. הפופולריות של החשיש המשיכה לגדול לאחר מלחמות נפוליאון.
המועדון המפורסם בשם Club des Hashischins נוסד בפריז על ידי המעמד האינטלקטואלי, עם קהילה שלמה שקמה סביב השימוש בסם. את המועדון פקדו אישים דגולים כמו בודלר, ויקטור הוגו, דיומא ועוד. באותה תקופה החשיש עורר עניין גם בקהילה הרפואית, כאשר אנשים כמו סמואל האנמן – מייסד ההומאופתיה – דיברו על יעילותו. כבר בשנת 1811, ועד סוף המאה ה-19, נעשה שימוש בחשיש לטיפול במגוון מחלות, כולל נדודי שינה, כאבים, מיגרנות ובעיות מחזור.
עם התגברות האיסור על סמים במאה ה-20, החשיש הפך מהר מאד לבלתי חוקי. אמנת הסמים של האומות המאוחדות משנת 1961 הפכה את החשיש לחומר פלילי ברחבי העולם, ואיתה בא הקץ לתור הזהב של החשיש החוקי. לאור זאת הוא ירד למחתרת, כאשר מרוקו הפכה לאחת היצואניות המובילות בעולם.
באותה תקופה מרוקו סיפקה לעולם כמויות גדולות של חשיש באיכות נמוכה. מאז שנות ה-90, לעומת זאת, אפגניסטן השיבה לעצמה את מעמדה כיצואנית מובילה, וגם השיקה מחדש חשיש איכותי לשוק העולמי. מכיוון שהחשיש נדחק לסטטוס של בלתי חוקי, נולדה צורה חדשה ומרגשת של תרכיז.
בשנות ה-70, אלכוהול, פחם פעיל ודבש שימשו לעתים קרובות להפקת "שמן חשיש", אשר הכיל הרבה יותר THC מאשר חשיש רגיל. הוא הפך מהר מאוד לפופולרי ואף נעשה בו שימוש בניסויים של ה-CIA לשליטה על המח כחומר בעל פוטנציאל לשינוי ולוויסות החשיבה. החלק החשוב בהיסטוריה של התרכיזים מתמקד ב-20 השנים האחרונות, כאשר הוראות למיצוי בעזרת בוטאן, למשל, הופצו לראשונה באינטרנט כבר ב-1999.
בשנת 2005, חברת Budderking הקנדית החלה לקדם שימוש בציוד ולהפיץ טכניקות להכנת באד. אלה אפשרו צריכה מהירה ויעילה של תרכיזים. שמני חשיש המשיכו להתפתח מאד ולהפוך עוד יותר מתוחכמים.
התרכיזים מתחלקים לכמה קטגוריות ראשיות: ישנם סוגים מבוססי תמציות ונטולי תמציות.
תרכיזים מבוססי תמצית מיוצרים באמצעות ממס ולכן לרוב מתייחסים אליהם כאל "שמן" חשיש. לעומתם, סוגים נטולי תמציות כוללים חשיש, שרף חשיש וקיף. בעוד שחשיש בועות (bubble hash) אינו נחשב כתמצית מבחינה טכנית, תהליך ההפקה שלו כולל שימוש במים כממס – למרות שמים אינם נחשבים כממס בגידול קנאביס. ישנן כמה דרכים לסווג תמציות: לפי ממס ולפי מרקם.
בין הסוגים מבוססי ממס ניתן למצוא שמן חשיש בוטאן, אשר בו בוטאן משמש כממס; שמן חשיש פרופאן, שבו הפרופאן משמש כממס, ומיצויים מבוססי CO2 בהם נעשה שימוש ב- CO2 סופר קריטי. לבסוף, יש גם תמציות על בסיס אלכוהול.
אפשר גם לסווג תמציות לפי מרקם: שעווה, גומי, קשה, דמוי קרמל או כזה עם חוטים וכו'. שינוי מהירות הקירור של התמצית גורמת למרקמים שונים. האמונה הרווחת שלמרקם יש השפעה על התכונות הרפואיות או הפסיכוטרופיות של התמצית היא למעשה לא נכונה.
תרכיזים מיוצרים על ידי שבירת הטריכומות העדינות של פרח הקנאביס ודחיסת המרכיבים השונים. המשמעות היא שהם עשירים בקנבינואידים וטרפנים, הגורמים להשפעות של הקנאביס.
התרכיזים פופולריים משתי סיבות: האחת היא שתכולת ה-THC שלהם עולה בהרבה אפילו על הזנים המובילים והחזקים ביותר של קנאביס, מה שהופך אותם לחזקים הרבה יותר כחומר נרקוטי. בנוסף, הם עשירים יותר בקנבינואידים רפואיים וטרפנים, ולכן גם האיכויות הטיפוליות שלהם חזקות יותר. העוצמה היא היתרון הגדול ביותר של תרכיזים, אבל היא יכולה להיות גם החיסרון הגדול ביותר בידיים של משתמשים חסרי ניסיון. לכן, מי שחדש בתחום חייב להתחיל במינונים נמוכים ולהתקדם משם לאט ובזהירות.